- בגישה הטיפולית הקלף הוא מראה, לא חלון לעתיד: שואלים אותו מה כבר קורה, לא מה יקרה.
- הבסיס הרעיוני הוא ההשלכה והארכיטיפים של יונג, סמלים שנותנים שם למה שמתרחש בפנים.
- קלפי OH המוכרים מעולם הטיפול עובדים על אותו עיקרון בדיוק, רק בלי מטען הניבוי.
- קלפים רפלקטיביים אינם טיפול נפשי, במצוקה אמיתית פונים לאיש מקצוע.
הרעיון: הקלף כמראה
קחו תמונה עשירה ומעורפלת מספיק, דמות, סמל, סצנה, ותנו לאדם להתבונן בה ולשאול "מה זה אומר לי?". מה שיעלה יבוא ממנו, לא מהקלף. זו השלכה (projection): אנחנו רואים בתמונה את מה שמעסיק אותנו. קלפים טיפוליים עובדים בדיוק כך, הם לא מכילים תשובה, הם מזמינים אותה החוצה. הקלף הוא מראה, לא חלון לעתיד.
מאיפה זה בא? יונג והארכיטיפים
הפסיכולוג קרל גוסטב יונג הראה שסמלים מסוימים חוזרים בכל התרבויות, הוא קרא להם ארכיטיפים: האם, הצל, הגיבור, החכם. קלפי הטארוט, במקרה או לא, הם אוסף כמעט מושלם של ארכיטיפים כאלה: הכוהנת הגדולה (האינטואיציה), השטן (הצל), הנזיר (החיפוש הפנימי). כשקלף כזה עולה, הוא נותן שם ותמונה למשהו עמום שמתרחש בנו, וברגע שיש שם, אפשר לדבר עליו.
טארוט מול קלפי השלכה ייעודיים
בישראל, כלי ההשלכה המוכר ביותר בעולם הטיפול הוא קלפי OH, חפיסות של דימויים ומילים שמטפלים, מנחי קבוצות ויועצים משתמשים בהן כדי לפתוח שיחה. ההיגיון זהה לטארוט הרפלקטיבי, רק בלי מטען ה"ניבוי": שולפים תמונה, ומתבוננים במה שהיא מעלה. ההבדל היחיד הוא התדמית, לטארוט יש הילה מיסטית, לקלפי OH אין. אבל בשימוש הטיפולי, שניהם עושים את אותו דבר: מזמינים אתכם לפגוש את עצמכם דרך תמונה.
איך מנסים את זה לבד
- שלפו קלף אחד, הקלף היומי מצוין לזה.
- לפני שאתם נזכרים במשמעות ה"רשמית", שאלו: מה עולה בי כשאני מסתכל בציור? מה מושך אותי, מה דוחה?
- חברו לחיים שלכם: איפה בשבוע האחרון הרגשתי כמו הדמות הזאת? מה היא עושה שגם אני עושה?
- רשמו. התובנות הרפלקטיביות מצטברות למפה של דפוסים לאורך זמן.
שימו לב מה קרה כאן: לא שאלנו את הקלף מה יקרה. שאלנו אותו מה כבר קורה. זו כל ההבחנה.
הגבול החשוב
קלפים רפלקטיביים הם כלי נהדר להתבוננות עצמית, אבל הם לא טיפול נפשי, ומטפל אמיתי שמשלב אותם עושה זאת בתוך מסגרת מקצועית, לא במקומה. אם אתם מתמודדים עם מצוקה נפשית ממשית, חרדה או דיכאון, קלף לא יחליף איש מקצוע, והכיוון הנכון הוא פנייה לפסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת. הקלפים יכולים ללוות מסע של גדילה. הם לא אמורים להוביל אותו לבד. כך בדיוק אנחנו מנסחים את הקריאות שלנו: השתקפות והשראה, בגובה העיניים, בלי להתחזות לנבואה או לטיפול.